תוכן

יב) וכבר נתבאר שאורות המתפשטים מפה ולמטה חזרו ונתעלמו, ואח״כ חזרה אליהם התפשטות ב' בהעלם אור הכתר ובא אור החכמה בכלי הכתר כנ״ל. וע״כ בעת ההסתלקות נעשים שם ב'¬ אמות, כי בחי' ההסתלקות השיבה האחורים והעביות אל הבינה, ובזה נעשה צלע דאמה על אמה בבחי' אחורים שאינם מאירים, ונשאר שם ג״כ רשימו דהתפשטות א', שזה נבחן לצלע של אמה על אמה בבחי' פנים מאירים. ונמצא שאמה אחת של כ״ה טפחים נחלקת לשתי אמות, אמה של פנים ואמה של אחור בחמשים טפחים. והנה נתבאר לעיל שעביות דאחוריים דבינה, שבה ונמשכת בבחי' המסך ונעשה שם בחי' זווג דהכאה בערך המסך דבחי' ג' שממשיך אור החכמה ולא כתר. וע״כ לא נבחן עתה המסך שמצוי למטה, שהאו״ח עולה ממטה למעלה כמו בשפה דראש. דסיום של מטה מיוחס רק לבחי' ד' ולא לבחי' ב' וג', וע״כ נבחן כאן שהאו״ח נמשך מבחי' אחורים לבחי' פנים, דהיינו מצלע דאחורים לצלע דפנים כזה:
וכאן עלה שורש או״ח חדש הנקרא שורש מעוקב, שעושה ו' קצוות: פנים ואחור ימין ושמאל מעלה ומטה, והיינו דכיון דנחלקת האמה על כל שטחה לב' צלעות פנים ואחור, ע״כ נמצא חלל בין הצלעות, כלומר בחי' מרחק והבחן מצלע דפנים לצלע דאחור. אשר אח״כ בזווג דאור ישר במסך דבחי' ג', נתמלא זה המרחק באור ישר ואור חוזר, וע״כ נבחנת כאן הקומה לעובי, שהאור שופע והולך בימין ושמאל, מפנים לאחור ומאחור לפנים. וצד מעלה נבחן בו בבחי' היחס לראש, וצד מטה נבחן בו בבחי' הטבור והסיום, ודו״ק.
ועתה נבאר שורש המשולש ושורש האלכסון שהם ענין אחד, דנת״ל אשר מבחי' הניצוצין שעלו מטבור ולמטה דא״ק למטבור ולמעלה, הותתקנו מהם ב' בחינות חו״ב, חו״ב וזו"ן דניצוצין הותתקנו באור דהתפ״ב עצמו, ובחי' ניצוצין דכתר וכלי מלכות דטבור הותתקנו לחו״ב עילאין שקומתם עד הכתר. ובחי״ד דטבור עם בחי״ג דמסך דאחורים דישסו״ת נתחברו יחד ונעשה מהם פרסא באלכסונא. אשר פרסא זו משמשת לב' פרצופין יחד, לאו״א עילאין משמש בבחי' מסך דרוחב המעלה או״ח ממטה למעלה כמו פה דראש, ולישסו״ת משמש בבחי' מסך דאחור כמו מסך דהתפ״ב הנ״ל. ונמצא שמתחלק המעוקב הנ״ל לב' משולשים ע״י הפרסא כזה אשר פרסא זו משמשת לאו״א עילאין כמו בחי״ד, שהוא קו הרוחב המעלה או״ח ממטה למעלה, כזה ומשמשת לישסו״ת בבחי' צלע דאחור כנ״ל, המעלה או״ח מאחור אל צלע דפנים כזה: ושניהם יחד הם כזה: להיותה כוללת אמה של אחור ואמה של מטה.